מגדל חברה לבטוח בע"מ נ' עיריית ת"א

פסק דין

המערערת רשומה כמחזיקה בנכס ברחוב סעדיה גאון 26 בתל אביב, יחידה 0438-0260-001-19 (להלן: "הנכס") החל מיום 1.6.76 בתעריף חברות ביטוח.

ביום 30.11.2006 הודיעה המערערת למשיב כי נכס שטח של 1,570 מ"ר מהנכס עומד ריק, וכי היא מבקשת כי ייתנן לה פטור מארנונה לנכס ריק, או לחלופין כי הנכס יסווג בסיווג הנמוך ביותר שאפשר לסווג נכס שאינו מצוי בשימוש, סיווג מחסנים (או לחלופי חלופין – בסיווג משרדים). המשיב סרב לבקשה משום שהוא טען כי הנכס אינו ריק. הוא גם סירב לשנות את סיווגו של הנכס.

על החלטת המשיב הוגש ערר, שנדחה, ועל החלטת ועדת הערר הוגש הערעור הנוכחי.

טענות הצדדים

המערערת טענה כי יש לקבוע כי בתקופה הרלוונטית הנכס היה נכס ריק, משום שתכלית החוק היתה להעניק פטור חד פעמי בחיי הנכס בתקופה בה הוא עומד ריק וללא שימוש. לטענת המערערת, עולה מדו"ח פקח העירייה כי זה היה המצב לגבי הנכס דנן, שלא היתה בו כל תועלת מבחינת המערערת בתקופה האמורה.

עוד ציינה המערערת, כי אף אם בית המשפט יקבע כי הנכס אינו ריק, הרי יש לחייבו על פי השימוש המבוצע בו, קרי אחסנה. הטעם לכך הוא משום בנכס לא היה שימוש, ועל פי הפסיקה יש חייב נכס כזה לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי. אם קיומו של ציוד בנכס הוא השולל ממנו את סיווגו כנכס ריק, הרי שיש לסווג את הנכס על פי סיווג של מחסנים.

המערערת טענה כי אין די בכך כי הנכס מוחזק על ידי חברת ביטוח, כדי שניתן יהיה לסווג אותו על פי תעריף ביטוח, וזאת לאור ההלכה הפסוקה. לטענתה, הסיווג צריך להיות בהתאם לשימוש ולא בהתאם למיהות המחזיק בנכס.

המשיב סמך ידו על החלטת ועדת הערר, וטען כי יש לדחות את הערעור. לטענתו, אין די בכך כי הנכס אינו בשימוש, כדי שניתן יהיה לזכותו בפטור. מאחר שנקבע כי הנכס לא היה ריק, אלא כי הוא היה מלא לחלוטין בציוד משרדי וריהוט, לא ניתן לקבוע כי מדובר בנכס ריק. אחסון החפצים הללו בנכס חסך למערערת דמי אחסון במקום אחר, עד להעברת הציוד שאוחסן – כולו או חלקו – למשרדים החדשים אליהם עברה המערערעת בפתח תקווה.

באשר לסיווג הנכס, נטען כי אין לסווג את הנכס כמחסן. הסיווג של "חברת ביטוח ומבטחים" הוא שימוש חוקי שנקבע על ידי המחוקק. יש לסווג נכסים שבשימוש חברות ביטוח בסיווג משולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש, וכך עשתה – על פי הטענה – ועדת הערר, שלא נקטה בגישה "טכנית צרה". כך, מקום שלנכס המשמש כמחסן אין קיום נפרד בפני עצמו וכול כולו נועד לשרת עסק אחר, יש לראותו כחלק בלתי נפרד מאותו עסק. הנכס דנן, כך נטען, שימש כמקום אחסנה שאין לו כל קיום עצמאי, והוא מהווה חלק מהמערך הלוגיסטי הנדרש כדי לאפשר את פעילותה של המערערת כחברת ביטוח.

לגישת המשיב, הטענה לפיה יש לסווג את הנכס כ"מחסנים" היא טענה נגד הכרעת המחוקק לראות בסיווג "בנק וחברות ביטוח" שימוש לגיטימי ברשימת השימושים המופיעים בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות ההסדרים"), והיא למעשה טענה נגד חוקיות סעיף 3.3.13 לצו הארנונה של עיריית תל אביב יפו. טענה כזו אינה טענה שניתן היה להעלותה במסגרת ערעור על החלטת ועדת הערר.

עוד טען המשיב, כי ועדת הערר החליטה ביום 21.2.07 כי ההחלטה לפיה 60% מהנכס יסווג בתעריף חברת ביטוח ו-40% ממנו – בתעריף משרדים, תחול גם על העררים דנן. המערערת ידעה במועד זה כי הנכס נעזב על ידיה (כ-9 חודשים קודם לכן, לטענתה). המשיב טוען כי המערערת הסכימה להמשיך ולהחיל את הקביעה של ועדת הערר לשנים הקודמות ביחס לסיווג הנכס כפי שצוין לעיל. הסכמה זו היא הסכם פשרה לכול דבר וענין, ולכן המערערת לא יכולה היום "לכרסם" בסיווג זה ולהביא לשיפורו.

טענות הצדדים יידונו בפירוט להלן.

האם הנכס היה בתקופה הרלוונטית "נכס ריק"?

אני סבורה כי אין מקום לקבוע כי הנכס היה "נכס ריק" בתקופה הרלוונטית.

בהקשר זה מקובלות עלי טענות המשיב, לפיהן בנכס אוחסנו פריטי ריהוט וציוד משרדי רבים. השימוש בנכס לצורך אחסנה כזו הוא שימוש בעל משמעות כלכלית. אחסון של הפריטים הללו במקום אחר, עד למעבר של המערערת למשרדיה החדשים היה כרוך בתשלום של דמי אחסון. לכן לא ניתן לקבוע ביחס לנכס כי "לא היתה בו כל תועלת מבחינת המערערת בתקופה האמורה", כפי שטוענת המערערת.

האם יש לסווג את הנכס בתקופה הרלוונטית בסיווג "מחסן"?

יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המערערת לפיה היה מקום לסווג את הנכס בסיווג "מחסן".

גם המשיב אינו חולק על כך כי סיווג של נכסים המוחזקים על ידי חברות ביטוח, צריך להחיל מבחן משולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש.

מסקנה זו עולה גם מפסיקת בית המשפט העליון. כך ברע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ. עיריית חיפה (מיום 27.12.05), קבע בית המשפט העליון (כב' השופטת ארבל) כי: